אכילס הוא גיבור מן המיתולוגיה היוונית, גדול הלוחמים במלחמת טרויה.
אכילס היה בנם של נימפת הים תטיס, ופלאוס, מלך המירמידונים בפְתִיה (דרום-מזרח תסליה). זאוס ופוסידון אמרו לתטיס, שבנה עתיד להיות גדול מאביו. לפי האגדה, תטיס, שידעה כי חיי בנה בסכנה, טבלה את אכילס התינוק במימי הסטיקס, כדי שגופו יתחשל כפלדה ויהיה חסין לפגיעות. על פי אותה אגדה, חששו האלים מקיומו של כוח בלתי ניתן לפגיעה, ועל כן גרמו לתטיס לשכוח להרטיב את עקב התינוק בו החזיקה כשהכניסה אותו למים. על פי גרסה אחרת לסיפור, תטיס זרקה את בנה התינוק לאש כדי לחסן אותו מפניה, אבל אביו הוציאו משם. אגדות אלו הן ככל הנראה ממקור מאוחר יחסית, שכן אצל הומרוס אכילס אינו מתואר כבלתי-פגיע, ואפילו מצוין במפורש מקרה של פציעתו בקרב. כשגדל, נשלח ללמוד אצל הקנטאור כיירון.

אָלְף (אנגלית: ALF) היא סדרה קומית אמריקאית אשר הופקה על ידי אולפני NBC בין השנים 1986 - 1990, בהשראת וכגרסה פארודית לסרט "אי.טי. - חבר מכוכב אחר". הסדרה עוסקת בחייזר בשם גורדון שאמווי, אשר מגיע לכדור הארץ ומשתכן בבית אמריקאי, בחברת משפחה אמריקאית טיפוסית. השם שניתן לחייזר הוא ALF - ראשי תיבות של Alien Life Form. הסדרה עוסקת בנסיונותיה של המשפחה להסתיר את דבר קיומו של אלף, ובקשיים הנובעים מנוכחותו, מאישיותו הקיצונית ומהרגליו המשונים (בעיקר אהבתו הגדולה לבשר חתולים).

אלפים (מאנגלית: Elf) לעתים מתורגמים לעברית גם בשמות הבאים: שדים, גמדונים, שדונים, עלפים או בני־לילית) הם גזע דמיוני של יצורים דמויי אנוש, שמופיעים ביצירות ספרותיות רבות מתחום הפנטזיה, באגדות פולקלור של עמים שונים ובמשחקי תפקידים כגון מבוכים ודרקונים.

האלפים של טולקין
ישנם תיאורים רבים של אלפים, אולם בספרות הפנטזיה בת־זמננו הם מתוארים לרוב כגזע בן־אלמוות, או בעלי תוחלת חיים של כ-1000 שנה, גבוהים יותר ואסתטיים יותר מבני־האנוש. הם מתוארים כבעלי גזרה דקה יותר משל בני־האדם, אזניהם מחודדות, ואין להם שיער־פנים. במרבית המקרים האלפים מתוארים כקשתים ולוחמים בחרבות קלות מיומנים, וכחובבי טבע ואומנות.

ברוב הספרים ומשחקי התפקידים הם גבוהים, בעלי שיער ארוך (בדרך כלל בגווני בלונד, זהב, כסף או שחור-עורבני) ובעלי עניים כחולות, חומות, ירוקות או סגולות. האלפים הם בעלי יכולת קסם טבעית (למשל: הם יכולים לדבר עם חיות), ויכולת ראיית לילה כשל חתול.

באופן מסוים, לתיאור הזה אחראי ג'ון רונלד רעואל טולקין, אשר לקח את התיאור של האלפים מהמיתולוגיה הנורדית והפך אותו לאצילי ונשגב יותר. למעשה, האלפים של טולקין הם גזע קסום ועל-אנושי, המסמל אידאל שקמל בפני האנושות המשתלטת על העולם.

אפולו במיתולוגיה הרומית ובמיתולוגיה היוונית היה אל השמש, הנבואה, הרפואה והמוזיקה. הוא אחד מתריסר האלים האולימפיים.

ארוס היה אל האהבה והתשוקה המינית במיתולוגיה היוונית. אצל הרומאים הוא נקרא אָ‏מוֹ‏ר, או קופידון. ארוס בדרך כלל נחשב בנם של אפרודיטה וארס. עם זאת, סבורים רוב החוקרים כי הוא אל קדום הרבה יותר משניהם, ולמעשה היה אל האהבה הראשי של יוון העתיקה, לפני אימוץ האלה הקפריסאית אפרודיטה. בתיאוגוניה מאת הסיודוס ארוס נולד היישר מתוך הכאוס יחד עם גאיה, טרטרוס, ניקס, וארבוס.

על פי גרסה אחרת במיתולוגיה היוונית, אפרודיטה נולדה כשהיא כבר בהריון עם ארוס ואחיו הימרוס. עוד מקור טוען כי אפרודיטה התעברה במשתה שנערך לכבוד הולדתה, ואביו של ארוס אינו ידוע. כמו כן יש סברה שארוס הוא תוצאה של רומן בין אפרודיטה לבין אל הים נריטס.

ארוס מתואר במיתולוגיה היוונית כתינוק או ילד שמנמן ומכונף, הנושא קשת ואשפת חיצים. רגש האהבה היה מתעורר בכל אדם שנפגע מחיציו של ארוס. לארוס שני אחים נוספים: אנטרוס והימרוס הדומים לו חיצונית ונראים כתינוקות מכונפים. שלישיית התינוקות המכונפים נקראת ארוטס. הם מלווים את אלת האהבה אפרודיטה בכל אשר היא הולכת, ומסמלים את התשוקה המינית.

על פי האודיסיאה של הומרוס, ארוס היה בודד ורצה חבר למשחקים. לכן ילדה אמו אפרודיטה את אנטרוס ("אהבת הצד השני") ללוותו. סיפור לידת אנטרוס הוא אלגוריה עם מוסר השכל, המלמדת שאהבה זקוקה לצד שני כדי לפרוח ולשגשג.

המיתוס המפורט ביותר הקשור לארוס הוא אודות אהבתו לבת התמותה פסיכה. פסיכה הייתה נערה כה יפה, עד שאפרודיטה בעצמה החלה לקנא בה. האלה שלחה את בנה ארוס לשלוח חיצי אהבה בפסיכה ולגרום לה להתאהב בגבר מכוער. ארוס כה הוקסם מיופיה של פסיכה, עד שהתבלבל ונפגע מחיציו שלו.

ארוס החל לבלות את הלילות עם פסיכה, אך אסר עליה לראות את פניו. פסיכה הסקרנית התייעצה עם אחיותיה הגדולות ואלו דרבנו אותה להדליק נר בחשכה ולהציץ בפני אהובה כשהוא נם את שנתו. כשהדליקה פסיכה את הנר, הבינה מיד מי שוכב לצידה. לרוע המזל התעורר ארוס מטיפת שעווה שנטפה מן הנר, ונטש את הנערה. פסיכה עברה תלאות רבות, ביניהן מכשולים רבים שהציבה כנגדה אפרודיטה, כמו המשימה למיין כמה טונות של גרעינים וקטניות בן לילה. פסיכה צלחה את המשימות השונות ולבסוף הצליחה להתאחד מחדש עם ארוס. בסופו של דבר התרצתה אפרודיטה ואף הפכה אותה לבת אלמוות. פירוש שמה של פסיכה הוא נפש, ולכן מהווים ארוס ופסיכה את השילוב המושלם בין אהבת גוף לאהבת נפש.

באמנות מתואר ארוס כעלם ערום יפה תואר, בעל כנפי זהב, הנושא קשת ואשפת חצים.

בפסיכולוגיה של פרויד, ארוס הוא יצר החיים והמיניות, שיחד עם תנטוס שהוא יצר המוות וההרס, מהווים את שני היצרים החזקים השולטים באדם.

בתרבות המדרשית, ישנה ישות דומה, שחז"ל קוראים לו, מלאך הממונה על התאוה. על פי המדרש אותו מלאך דחף את יהודה לקיים יחסים עם תמר כלתו שהתחפשה לזונה. "...וזימן לו הקדוש ברוך הוא מלאך, שהוא ממונה על התאוה" (בראשית רבה, פרשה פ"ה פסקה ח')

ארטמיס הייתה אלת הירח והציד ואחת משנים עשר האלים האולימפיים במיתולוגיה היוונית. היא הייתה בתם של ראש האלים זאוס ולטו. ארטמיס היא אחותו התאומה של אפולו, אל השמש והיופי. ארטמיס הייתה אחת משלוש האלות הבתולות, יחד עם אתנה והסטיה. בקרב הרומאים היא נודעה כדיאנה.

בילבו בגינס הוא הדמות המרכזית בספר ההוביט מאת ג'ון רונלד רעואל טולקין ודמות משנית בספר ההמשך, שר הטבעות. הוא היה נושא הטבעת הראשון בהיסטוריה של הארץ התיכונה שוויתר על הטבעת האחת מרצונו החופשי.

גמדים
גמדים הם יצורים בדיוניים אשר מקורם במיתולוגיה הנורדית. הגמדים מתוארים לרוב כיצורים דמויי אדם נמוכי קומה, אינטליגנטיים, בעלי זקנים, אשר נוהגים לחיות בעיקר באזורים תת-קרקעיים ולעסוק בכרייה, בעבודות-עץ או בעיבוד מתכות. לעתים קרובות הם מתוארים כבעלי כוחות על-טבעיים. בנוסף קיימים הגנוֹם (מלטינית gnomus) - יצורים דמיוניים שמקורם בפולקלור האירופי, המתוארים לרוב כגמדים בעלי זקן ארוך ומצנפת צבעונית בצורת חרוט אשר חיים במחילות תת-קרקעיות. בעברית משמשים לעתים השמות גמד, ננס, שדון או נוֹם לתיאור גנומים אף על פי שלא קיים בעברית שם ייחודי לגזע מיתולוגי זה והשמות הללו משמשים גם לכינויים של יצורים מיתולוגים נוספים.

מוזות - במיתולוגיה היוונית, תשע המוזות היו אלות היצירה, האמנויות והמדעים, פטרוניותיהן של תחומי המחול, המוזיקה, ההיסטוריה, הספרות, המחזאות והאסטרונומיה. תשע המוזות הונהגו על ידי אפולו, אל האור, היופי והאמנויות, ויחדיו הם הנעימו את זמנם של אלי האולימפוס בנגינה, בזמרה ובריקוד. עיקר תפקידן היה להעניק השראה ליוצרים השונים, בעיקר למשוררים, למוזיקאים ולפילוסופים.

לפי דברי הסיודוס בספרו "תיאוגוניה", תשע המוזות היו בנותיהם של זאוס, ראש האלים, ומנמוסינה, אלת הזיכרון. המיתוס מספר שזאוס ביקר את מנמוסינה במשך תשעה לילות רצופים, ובכל לילה תינה אהבים עימה. מנמוסינה התעברה מביקורים ליליים אלו, וכעבור כשנה ילדה לזאוס תשע בנות, הן תשע המוזות. אולם, לדברי מסורות אחרות מוצאן של המוזות קדום עוד יותר, כיוון שהן למעשה הצאצאיות של גאיה, אלת האדמה וראשית הכל, ואורנוס, אל השמים.

מספרן של המוזות לא היה קבוע, אלא הלך והשתנה עם הזמן, בד בבד עם התפתחות סיפורי המיתולוגיה ועם פריחתן של האמנויות השונות. המיתוס היווני הקדום מספר על מוזה אחת בלבד, אך בהמשך אנו מוצאים עדויות לשלוש מוזות: אאויד (Aoide; "שיר", "קול"), מלטה (Melete; "אימון", "תרגול") ומנמה (Mneme; "זיכרון"). בסופו של דבר, התקבע מספרן של המוזות כתשע, אך היו אלה הרומאים, שאימצו את המיתולוגיה היוונית לתרבותם, שחילקו ביניהן את תחומי האמנויות.

מכשפה, אישה העוסקת בכישוף. גם גברים עוסקים בכישוף, אך זה נחשב (בתקופות בהן הייתה נפוצה האמונה במכשפות) פחות נפוץ ופחות טמא - בספר שמות, למשל, נאמר "מכשפה לא תחיה".

ישנם שני סוגים שונים (ואף מנוגדים) של תיאורי המכשפות:
בחלק גדול מן האגדות מתוארות מכשפות כנשים זקנות לובשות שחורים, כשלראשן מצנפת מחודדת ובעלות מטאטא שעליו הן רוכבות. חלק מהמכשפות מתוארות כבעלות שיניים מרקיבות, שיער שחור מתולתל, אף עקום ולעתים קרובות מוארך, ופנים מקומטות. המכשפה מתוארת לרוב כקניבלית או כזקנה בודדה.מקום מגוריהן של המכשפות מתואר כבקתה עזובה ביער או בטירה אפלה. תיאור המכשפה בצורה כזאת נפוץ במיוחד במעשיות ובאגדות ממקור מזרח אירופי,וגם בחלק מהמקורות המרכז-אירופיים כגון סיפורי האחים גרים.

חוקרים מודרניים טוענים שתיאור זה של המכשפה כזקנה בודדה ללא משפחה מכוערת ומרושעת (גם אם חזקה ועצמאית), כניגוד לגיבורה שמצאה אהבה והתחתנה עם נסיך נועד לשכנע נשים להתחתן.

מתיאור זה נובע השימוש במלה "מכשפה" בלשון הדיבור ככינוי גנאי לאשה מכוערת ודוחה במיוחד.

לעומת זאת,קיים תיאור נגדי של מכשפה כאשה צעירה (או בעלת יכולת קסם לקיים נעורים נצחיים), יפהפייה ובעלת קסם ומשיכה מינית שגברים אינם מסוגלים לעמוד בפניה. שתי דמויות מפורסמות של מכשפות מסוג זה הן קירקה בה נפגש אודיסאוס במהלך נדודיו ומורגן לה פיי, אחותו של המלך ארתור שעמה קיים יחסים של גילוי עריות ומאוחר יותר הפכה (בחלק מהסיפורים) לאויבתו בנפש.

ישנן גם דמויות של מכשפות המחברות את שני הדימויים גם יחד - כלומר, בכוח הקסם עוברות מדמות צעירה ויפהפייה לזקנה ומכוערת ובחזרה. גם דמות כזאת מופיעה בסיפורי המלך ארתור, כאשר נתקל בה האביר סיר גאווין, אחד החשובים בגיבורי השולחן העגול.

מלאך הוא ישות על-טבעית הקיימת לפי האמונה בדתות השונות, בהן יהדות, נצרות ואסלאם. בדרך כלל מתואר המלאך כיצור שמיימי רוחני הנשלח לבצע משימה אלוהית או כמעביר את דבר האל לבני האדם (בדומה לנביא האנושי).

בתרבות הפופולרית, שהושפעה מהאיקונוגרפיה הנוצרית מתוארים המלאכים כיישויות יפות דמויות אדם, עם כנפי ברבור לבנות על גבם והילה מעל ראשם.

פרודו בגינס (באנגלית: Frodo Baggins) הוא אחת הדמויות הראשיות בספר "שר הטבעות" מאת ג'ון רונלד רעואל טולקין. פרודו הוא הוביט, שלפי עלילת הספר נולד בשנת 2968 לעידן השלישי. הוא אחיינו ויורשו של בילבו בגינס, גיבור הספר "ההוביט". מסעו של פרודו לעבר הר האבדון הוא אחד משלושת קווי העלילה העיקריים של הספר.

ענק הוא יצור מיתולוגי החוזר במספר תרבויות. הענקים הם דמויי אדם גבוהים וגדולים מאוד. בסיפורים עתיקים רבים הענקים הם לרוב אכזריים ובעלי נטיות כאוס ורוע, ביצירות מודרניות יותר אפשר למצוא ענקים עדינים וטובי לב. הם מופיעים ברבים מן המיתולוגיות וסיפורי העמים.

הענקים במיתולוגיות
במיתולוגיה היוונית מופיעים שני סוגי ענקים: טיטאנים (משמם נגזר שמו של ירח שבתאי) וקיקלופים. הטיטאנים היו ענקים קדמונים, אבותיהם של האלים. טיטן נודע הוא אטלס הנושא על כתפיו את כדור הארץ ומשמו נגזר השם לקובץ מפות העולם.

ציקלופ היה בנו של פוסידון אל הים. הוא היה ענק בעל עין אחת, והוא מופיע באודיסיאה. כמו כן, נזכרים במיתולוגיה היוונית יצורים ענקיים שחלקם אדם וחלקם חיה.

במיתולוגיה הסקנדינבית יש ענקים המכונים טרולים.

פוסידון היה אל הימים, האוקיינוסים ורעשי האדמה, אחד משנים-עשר האלים האולימפיים במיתולוגיה היוונית. בקרב הרומאים הוא נודע כנפטון.

פיות (fairy, faery) היא יצור בדיוני מהמיתולוגיה האירופית. מוצאה של הפיה הוא בפולקלור ובסיפורי עם עתיקים, אך ניתן למצוא אזכורים שלה גם באגדות, ספרות מודרנית, סרטים, קומיקס ומשחקי תפקידים. לפי האגדות, לפיה יש כוח קסם רב.

פיקסי (Pixie) הוא יצור מיתי מהפולקלור האנגלי.

הפיקסים נצפו ותועדו בעיקר במחוזות קורנוול (Cornwall) ודבון (Devon) שבקצה הדרום-מערבי של אנגליה. בשפה המקומית היצורים השובבים האלו נקראים פיקסיז או "האנשים הקטנים". לרוב הם מתוארים כבעלי אוזניים מחודדות, חסרי כנפיים, צבע ירקרק ובעלי שיער אדום.

אחת האגדות מספרת על כך שהפיקסים היו אנשים שלא היו מספיק טובים לגן עדן, אך לא רעים מספיק לגיהנום, ולכן נכלאו על האדמה לנצח. אגדה אחרת טוענת שהם היו דרואידים שהתנגדו לנצרות ונשפטו על ידי אלוהים, שהפך אותם קטנים וקטנים מדי יום עד אשר קיבלו את הנצרות. אחת התאוריות היותר חדישות טוענת ששמם של הפיקסים בא מגזע הפיקטים שחיו בסקוטלנד לפני הקלטים. אפשרות נוספת היא שהם גרסה שונה ליצורים אחרים שמסופר שחיו באיי בריטניה, הלפרקונים.

מסופר שהפיקסים נהנים לעשות תעלולים לאנשים, לדוגמה, לגנוב את מכנסייהם או לזרוק עליהם דברים. בלילה הם גונבים סוסים ומביאים אותם לפני הזריחה כשרעמת הסוס מסובכת וקשורה.

בדרת'מור שבדוון, מטיילים שאבדה דרכם באזורי הביצות הרגישו את ה"פיקסי-לד", כלומר הפיקסים הולכו אותם וגרמו להם להרגיש בחילות ותעתועים, מה שגרם להם לאבד את דרכם עוד יותר בביצות. נאמר שאם הופכים את הבגדים הפיקסים מתבלבלים ועוזבים את הקרבן.

פיקסים, כמו רוב היצורים בפולקלור הבריטי, מפחדים מברזל ומעשן, יש סברה שמשם הגיעה הפרסה למזל, כדי לדחות את הפיקסים מהבית.

משפחות בכפרים חקלאיים השאירו מתנות קטנות לפיקסים כמו קערות מזון, צלחות חלב וכל טוב אחר שבא מהקציר הראשון של אותה עונה. כשבני האדם הראו כבוד, לפעמים הפיקסים עזרו במטלות הבית במהלך הלילה.

קרברוס (ביוונית: "שד מהתהום", ידוע בעברית גם כסרברוס וצרברוס); מפלצת אגדית מן המיתולוגיה היוונית, כלב הציד של אל השאול היווני האדס, ושומר שער ממלכתו. בנם של טיפון ואכידנה.

קרברוס מתואר בדרך כלל ככלב ענק ומפלצתי בעל שלושה ראשים וזנב דרקון, בגרסאות אחרות (הסיודוס) 50 או מאה ראשים. מדי פעם מתואר גם כבעל זנב נחש שהוא מכשכש בו בידידות למי שמגיע להאדס, אבל בולע את מי שרוצה לצאת משם (תיאוגניה), וכן מספר גדול של ראשי נחשים על גבו.

תפקידו העיקרי של קרברוס הוא למנוע מן המתים לחזור לעולם החיים. אולם ישנן מספר אגדות במיתולוגיה היוונית והרומאית שמתארות גיבורים שהצליחו לחמוק ממנו או להביסו.

משימתו האחרונה של הרקולס הייתה להביא את קרברוס מן השאול, לפי גרסה אחת הוא פיתה אותו באמצעות פיסת עוגה, לפי גרסה אחרת הרקולס ביקש וקיבל רשות מהאדס לקחת את כלבו, בתנאי שלא יפגע בו. גרסה שונה של הסיפור מספרת שהרקולס היה צריך לירות חץ בהאדס לפני שיכול היה לקחת את הכלב.

לפי אובידיוס בספרו "מטמורפוזות" במקום שבו נזל רירו של קרברוס על פני האדמה צמח האקוניטון הרעיל, שמילא תפקיד על ידי מכשפים ומכשפות, ובימינו בספרות הבלשית.

אורפאוס במסעו לשאול הצליח להרדים את הכלב בנגינתו ולנטוש את משמרתו.

פסיכה מצליחה גם היא לעבור את קרברוס על ידי מתן עוגה, ולפי גרסה אחרת להרדים אותו עם עוגה שמוטמן בתוכה סם שינה. עוגה מורעלת הייתה גם דרכו של איניאס, באגדות המיתולוגיה הרומאית, לעבור את שומר השער האימתני.

ב-"הקומדיה האלוהית" של דנטה, משבץ הסופר האיטלקי את הכלב במעגל השלישי, שם ניצבים אלו שחטאו בגרגרנות, חטא שדינו מיתה בנצרות, וקרברוס מוצב לשמור עליהם.

קרברוס משמש כהשאלה לשומר נאמן קפדן ואכזרי. בעולם המחשבים קרברוס הוא שמו של פרוטוקול לזיהוי משתמשים לא חוקיים ברשת שפורסם ב-1988 במסגרת הפרויקט "אתינה" (יוזניקס, דאלאס, טקסס). בספרי הארי פוטר, מסופר על הכלב פלאפי שהוא בעל דמיון מפתיע לקרברוס: גם הוא בעל שלושה ראשים ושומר על הכניסה למקום חשוב. לפי המיתולוגיה, קרברוס מתנהג בעדינות למי שנותן לו עוגה, ומניח לו לעבור; הכלב פלאפי ישן כתינוק בן יומו אם רק מנגנים לו.

רומח הדרקון (מאנגלית: Dragonlance) היא סדרת ספרי פנטזיה אפית נרחבת הכוללת מעל ל-190 נובלות ספרותיות כמו גם תוסף של עולם מערכה בסגנון מבוכים ודרקונים. הספר הראשון בסדרה נכתב בשנת 1984 על ידי מרגרט וייס וטרייסי היקמן, במסגרת עבודתם של המחברים בחברת TSR. רומח הדרקון נכתב כעולם של משחק התפקידים מבוכים ודרקונים.

שֵׁד הוא ייצור מיתולוגי על טבעי, הנפוץ בפולקלור ובאמונה של עמים רבים. לרוב מתוארים השדים כדמויות רבות-כח, שאינן גשמיות כי אם מופיעות בצורת רוחות.

נמנים שני סוגים עיקרים של שדים - השד כשליחו של השטן והשד כישות עצמאית. כשליחו של השטן השד בא להזיק לבני האדם ולחבל בנפשם (השד פוגע בנפש ולא בגוף). כישות עצמאית יכול השד להזיק לבני אדם אולם גם לעזור להם בתמורה לדבר מה.

שודדי ים (או פיראטים) הם פושעים המבצעים פשעים בלב הים. בדרך כלל שודדי ים הם אנשים שאינם בעלי רישיון עבודה ושכר מהרשויות של אותה ארץ בה הם פועלים. בעיית הפיראטים, שבעבר הייתה כ"לחימה בטרור", נשארה עד היום כבעיה (מעריכים כי כ-16 מיליארד דולר נלקחים מדי שנה בידי שודדי ים). בדרך כלל, הגנבות נעשות באזורי מצרי מלקה, סינגפור, סומליה, האוקיינוס ההודי והאוקיינוס השקט ; באזורים אליהם השלטונות לא מצלחים להגיע ונחשבים לנדחים. למדור שודדי הים

שיווה הוא אחד האלים החשובים ביותר בהינדואיזם. יחד עם ברהמא הבורא ווישנו המקיים, שיווה הינו האחראי על הרס העולם. על פי הפוראנות, באחרית הימים עתיד שיווה לרקוד ריקוד הרס אשר יכלה את היקום כולו.

שיווה מתואר במקומות מסוימים כמעין נקודת אמצע בין וישנו, אלוהים, לבין הנשמות שאינן אלוהים הכוללות הן את היצורים החיים והן את הדווים, היצורים השמיימיים השולטים על הטבע בעולם החומרי. מקומו של שיווה נמצא בין העולם החומרי לבין הויקונטהא, העולם הרוחני שהוא ממלכתו של וישנו. במובן הזה שיווה הוא מאין האצלה של וישנו לצורך העולם החומרי.

פרוואטי, בת זוגו של שיווה, היא המייצגת את האנרגייה החומרית ואת המאיה (אשליה). האיחוד בין שיווה לפרוואטי הכולל שלל תיאורים מיניים הוא המצב בו מתעברת הבריאה החומרית על ידי כוח אלוהי עליון. ילדיהם של שיווה ופרוואטי הם גנש וקרטיקאיה.

תור אנגלית: Thor) הוא אל הרעם במיתולוגיה הנורדית, בנו של אודין אבי האלים. תור מתואר כבעל שיער וזקן אדום ונושא את מקבת הרעם האגדית מיולניר (Mjollnir). נאמר כי בזמן הראגנארוק, תור והנחש יורמנגנד (Jormungand) יהרגו אחד את השני בקרב אלים במיוחד.